במשך שנים רבות לימדו באוניברסיטאות ובקורסים אקדמאים את מודל 5 המשאבים של הארגון, הלא הוא מודל "5 הM":

• משאב הכסף-Money
• משאב התשתית,כולל ציוד ומיכון—Machinery
• משאב חומרי הגלם (ובעידננו יותר ויותר התוכנות )-Materials
• משאב האנוש (כח אדם) –Manpower
• משאב המידע הרב ערוצי– Multi-Information

בעשור האחרון אנו עדים לכך שבתוך המשאב האנושי אנו מודדים ומנתחים בארגון את משקלה של האינטיליגנציה הרגשית בקרב המנהלים והעובדים.

בספרי "הקוקטייל של החיים"המוקדש לתקשורת בינאישית אפקטיבית ומנצחת אני מציין ש:

"כדאי לשים לב:

מכל התשומות,

החשובה ביותר

היא תשומת הלב"

(שהיא גם הכדאית ביותר)

 אנו  כידוע חיים בעולם של "הפוך על הפוך" שמתאפיין בפרדוכסים רבים; ואחד הבולטים שבהם הינו 'שככל שהטכנולוגיה מציעה לנו אפשרויות ללא גבולות של  יצירת ושימור קשרים בין אנשים,בה במידה הקידמה שאנו חווים פוגעת  דווקא רבות בתקשורת בינאישית בכלל,ובתשומת הלב,בפרט.דוגמא אופיינית ושכיחה לכך הינה הסיטואציה שלה אנו עדים ושותפים בעצמנו פעמים רבות:כמה חברים ו/או חברות  באים  לבלות יחד בבית קפה.  רוב הזמן,כל אחד/ת בתורו/ה חש נזנח על-ידי האחרים שמפנים את תשומת ליבם

אפילוג:

התחלתי בכך שתשומת הלב הינה תשומה עם פוטנציאל נפלא של תפוקות חיוביות

ואסיים מתוך ספרי "הקטעים של החיים" ש:

תשומת לב אמיתית, עמוקה  ונדיבה

היא ליבה של תקשורת בינאישית טובה!

לטובת (ויותר נכון לרעת) שיחות סלולאר שהם מקבלים ואינם מתייחסים לחברים שבאו במיוחד לזכות בתשומת ליבם.. כמה אירוניה גלומה בסיטואציה אירונית זאת שבה החברים נפגשים כדי להנות מתשומת לב הדדית ובה בעת פוגעים במו התנהגותם בנכס הכה חשוב הזה שהינו לב ליבה של תקשורת בינאישית ולפני שאציג כאן שלל  עצות טובות ליצירת וטיפוח תשומת לב,הנה משהו לאוהבי האנקטודות: תשומת לב הינה גישה בחיים. גישה באנגלית: ATTITUDE ,ובגימטריה שווי מושג זה בדיוק 100 (באנגלית ערך הגימטריה של  אות הינו ע"פ מיקומה הסידורי בין 1-26 כמספר האותיות), וכך סיכום גימטרי הוא:1+20+20+10+20+21+4+5=100

תריסר טיפים ועצות להגברת תשומת לב בפועל-וניראותה:

1. תשומת לב  לכ-ו-ל-ם

בפגישה –מקצועית,עסקית או חברתית- צריך לחלק את תשומת הלב בקרב כל המשתתפים,גם אם חלקם "לא חשובים או נחשבים" (לטעמך או להערכתך). אנשים שנזנחים מבחינת קבלת  תשומת לב הופכים לאדישים עד עויינים כלפינו עוזר זוטר למשל  של המנכ"ל  שנכח בישיבה והוא לא זוכה להתייחסות בשל מעמדו הנמוך עלול להיות זה שיטרפד לנו בסופו של דבר את העסקה הנחשקת.

2. פניה אישית

פניה לבן שיחה בשם (עם או בלי תאר) ברב המקרים הרבה יותר אפקטיבית מאשר פניה למישהו/י שלא בשמו/ה.וזה נכון לכל סוג של תקשורת בינאישית. זה עובד מהמלצר שיתן לך שירות טוב יותר ועד הפרופסור המרצה שיראה בדרך כלל בפניה אליו התייחסות של מתן כבוד.

3. התייחס למה ששמעת בעבר

4. להתעניין במה שמעניין אותה/ו

 הכר את  נושאי העניין של הפרטנר לתקשורת הבינאישית.עשה שיעורי בית בנושאי העניין האלה  על מנת שתוכל  להפגין ידע ועניין: "מה קורה עם ענף הגולף ביפן?"."האם מקיימים בארץ בסוף השנה תערוכת בולים שבה תציג את האוסף שלך?"האם הרשת החברתית ההודית באינטרנט  שנכנסת אליה  ממשיכה לקיים אירועים מעניינים על אותה הודו שנקשרת אליה?".

גילוי עניין שכזה ואף בקיאות (לפחות כלשהי) בנושאי העניין האישיים מציגים שתשומת לבך היא לא רק במה שאתה רוצה להשיג אלא במי שאיתו אתה מתקשר, עובדה שברוב המקרים תקנה לך יתרון במימוש יעדיך.

5. חשיבות הניראות

 "הצדק" של תשומת הלב חייב להיראות ולא רק להיעשות.. התבונן לדוגמא בעיניים של מי שמדבר אליך ולא במסך הסמרטפון שלך. זה לא משכנע, בטח לא בתת מודע הדומיננטי, כאשר אתה לא מתבונן בפרטנר האינטראקטיבי ואומר לבן שיחך משהו כמו  "אני לגמרי אתך למרות שאני רק עונה על מסרון. גם אם אתה כשרוני מאד ויכול להעניק בו בעת תשומת לב מלאה לשני דברים המעסיקים אותך-זה בדרך כלל לא משכנע את הפרטנר (ים) שלך לתקשורת הבינאישית.

זה בדיוק המקום לציין עד כמה בעידננו האינטנסיבי כל כך לא די בכך שהצדק נעשה אלא הוא חייב להיראות.במתן וקבלת תשומת לב כמו גם בהיבטים אחרים של חיינו.

6. חלוקה שוויונית (ככל האפשר)

אל תיצור תחושת קיפוח של תשומת לב החל מגננת שמחלקת שי לכל הילדים בגן ולא יכולה לדלג על אף ילד.מרצה באירוע חייב לחלק את מבטיו בקרב כל המשתתפים (ברוטציה) ואם צריך ללכת לרוחב הבמה וכל פעם לפנות לחלק אחר של האולם. כאשר הוזמנתי כמרצה אורח ברחבי יפן והופעתי בכל אירוע בפני קהלים של בין 400 ל600 משתתפים (אנשי ונשות עסקים) חילקתי וירטואלית כל אולם ל6 עד 9 חלקים וכך גם חילקתי את תשומת הלב-כל פעם לחלק אחר של הקהל. בה במידה נכון הדבר לגבי קבוצות קטנות אליהם אנו פונים.

7. לפרגן ולא להאפיל

מן הידועות הוא שלעיתים קרובות בתקשורת בינאישית אין איזון ב"זמן הבמה" שמקבל השני (אם מדובר בשניים) או שמקבלים כמה מהמשתתפים (כאשר מדובר ביותר). תשומת לב במיטבה חייבת לאפשר,לדרבן, לתמרץ את אלה שפחות מתבטאים ולא להניח להם להרגיש כבויים בצל של המשתתפים הדומיננטיים. ובמקרים שכאלה לפרגן להתבטאאיות מועטות כמו לצחוק מבדיחה שאתה מכיר, לא להעיר למספר בשקט ששמעת את הסיפור הזה בעבר ממנו, ולא להעיר על טעויות חסרות משמעות שיסיטו את תשומת הלב מהעיקר אל הטפל. התמקדות בלקוח ולא פיזור תשומת הלב בבחינת "תפשת מרובה לא תפשת". אפרופו לפרגן, להחמיא,הנה גישה שאני מאציע לך לאמץ והיא מימצתת בספרי "המילים של החיים" כך:

8. שליטה על הנסיבות והמסגרת

 גלה רגישות לנסיבות שבו נמצא אותו מישהו שאתה רוצה לתת לו ולקבל ממנו את מירב תשומת הלב. ברר למשל מתי הזמן ומהו המקום ובאיזה אופן יהיה הכי  מתאים למצות הדדית את תשומת הלב. אם לא נח לך בעיתןי מסויים  לדבר בטלפון או להתכתב בו או באמצעי דיגיטלי אחר כלשהו, הצע זמן אחר מתוך הצגת סיבה לא כי אינך יכול אלא כי אתה רוצה להיותממוקד ולהעניק  את מלוא תשומת הלב לאיש ולנשוא השיחה/הליבון/הדיון.

9. ציפיות ציפיות

חיוני ליצור ציפיות ריאליות ומוצהרות ביחס  למידת  ולעומק של תשומת הלב תשומת הלב שאפשר לצפות לה.כמו למשל  קביעה מראש של מסגרת זמן לתקשורת הבינאישית (שיחת טלפון,פגישה פנים אל פנים,מפגש חברתי וכו').

דוגמא אחרת כמה משתתפים יהיו באירוע מסויי וכמובן ככל שהוא יהיה רב משתתפים לידע מראש את הפרטנרים כדי שינמיכו ציפיות למידת ואיכות ההתייחסות שהם יכולים לצפות לה.

אפילוג

התחלתי את המאמר בציון הקשר בין תשומת לב ותפוקה כדאית ואסיים מתוך ספרי "הקטעים של החיים" באמירה ש:

תשומת לב אמיתית, עמוקה ומוצלחת

היא לב-ליבה של תקשורת בינאישית מנצחת!